החלטה בתיק ה"פ 57193-04-13 - פסקדין

בקשה על פי פקודת בזיון בית משפט. בית המשפט התבקש לכוף את המשיב לציית לצווים אשר ניתנו בסעיף 17 בפסק הדין של כב' המפקחת על רישום המקרקעין בעכו מיום 31.5.11 במסגרת תיק מס' 40/10 (להלן: "פסק הדין").

המבקש הינו בעל זכויות החכירה בדירה המצויה בבית המשותף ברחוב שמעון 8 בקרית ים, הידוע כחלקה 1863 בגוש 10444 (להלן: "החלקה").

המשיב הנו בעל זכויות החכירה בדירה המצויה מתחת לדירת התובע, בקומת הקרקע.

לטענת המבקש, בחודש יולי 2009 לערך, החל המשיב להשתלט על החצר המהווה רכוש משותף. המשיב בנה גדרות גבוהות מסביב לחצר על מנת לספח את החצר אל דירתו, יצק משטחי בטון בחצר המשותפת, הוסיף כניסה נפרדת אל דירתו והזיז את מיקום מכלי הגז.

ביום 31.5.11 ניתן פסק דינה של כב' המפקחת אשר הורה למשיב, בין היתר, להרוס את כל משטחי הבטון שיצק בכל שטח החלקה (למעט המשטח המצוי בחלק הדרום מזרחי של החלקה) לפרק את ארבעת שערי הברזל שהתקין בחלקה, להרוס את הקיר הצפוני התוחם את שביל הגישה אל חדר המדרגות והשער הקבוע בו וכן לאטום את הפתח שפתח המשיב בקיר החיצוני של הבית המשותף לצורך כניסה אל דירתו ממערב ולהחזיר את מצב הקיר המשותף לקדמותו (להלן: "פסק הדין").

המשיב לא ערער על פסק הדין ולא ביקש עיכוב ביצועו. לטענת המבקש המשיב המשיך לבנות תוספות בנייה בלתי חוקיות בשטח הרכוש המשותף בניגוד לפסק הדין ובוודאי שלא ביצע ההריסות האמורות בפסק הדין.

לטענת המבקש, הוועדה לתכנון ובנייה מוצקין נתנה למשיב היתר בניה חרף ידיעתה אודות קיומו של פסק הדין ובניגוד לכל דין, ועד היום לא נתקבלה תגובתה העניינית של הוועדה לפניות המבקש.

המבקש אף התרה מספר פעמים במכתב אל ב"כ המשיב על אי קיום פסק הדין ופנה אל משטרת ישראל בתלונה כנגד התנהלות המשיב וביקש לזמנו לחקירה אך ללא הואיל.

ביום 23.1.13 הגיש המשיב, ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה, בקשה בטענת "פרעתי" לפיה המשיב מילא אחר הוראות פסק הדין וכי ההיתר שהוצא תחת ידה של הוועדה לתכנון ובניה ניתן באופן חוקי.

ביום 4.3.13 נתנה החלטת כב' רשמת הוצל"פ כי על המשיב להמציא חוות דעת מומחה אשר תאשר כי מילא אחר הוראות פסק הדין או שיוצג בפניה החלטה או פסק דין הקובעים כי אין חובה עוד על המשיב לפעול בהתאם להוראות פסק הדין.

בתגובתו כאן טען המשיב כי ביצע את כל האמור בפסק הדין ככתבו וכלשונו למעט אטימת הפתח החיצוני אך לכך קיבל היתר בנייה כדין והסכמה של שלושה רבעים מן הדיירים.

לטענת המשיב, הוועדה המקומית הייתה מודעת לפסק הדין, והוועדה המחוזית לתכנון ובנייה אף התנתה קבלת ההיתר בביצוע פסק הדין וכך היה.

המשיב צירף לתגובתו לבקשה מכתבו של מפקח הוועדה המקומית לתכנון ובנייה המאשר כי בוצעו ההריסות בהתאם לפסק הדין.

המשיב אף הגיש ביום 4.6.13, לעיון בית המשפט, חוות דעת הנדסית מטעמו המאשרת גם כן כי ההריסות בוצעו בהתאם להוראות פסק הדין וכי עבודות הבנייה שנעשו לאחר מכן לא נכללו בפסק הדין ולהם קיים היתר בנייה כדין.       

המשיב טען כי הואיל ובעניין הנדון נפתח תיק הוצאה לפועל מטעמו, והוגשה בקשה בטענת "פרעתי", הרי שהבקשה על פי פקודת בזיון בית המשפט מתייתרת.

דיון והכרעה:

המבקש הגיש בקשה זו לאחר שהמשיב פנה זה מכבר ללשכת ההוצאה לפועל, הגיש בקשה בטענת פרעתי ולאחר שהמשיב נתבקש, במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, להגיש חוות דעת של מומחה בתחום הנדסת הבניין המאשרת כי ביצע את ההריסות ועמד בתנאי פסק הדין.

מן המפורסמות כי הליך של ביזיון הינו הליך כה קיצוני עד שהפסיקה התייחסה אליו כהליך שיורי בלבד ורק במקום בו ברור כי קיימת הפרה בוטה וברורה של צו בית המשפט וכי הפרה זו אינה שנויה במחלוקת ורק לאחר שמוצו כל ההליכים האחרים קודם לכן לבירור המחלוקת כגון נקיטת הליכי הוצאה לפועל - תוגש הבקשה לביזיון (ראה לעניין זה: רע"א 3888/04 מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט, פ"ד נט(4), 49 בעמ' 57-58 וכן  רע"פ 7148/98 עזרא ואח' נ' זלזניאק ואח' פ"ד נג(3) 337, 346).

הליך הביזיון נחשב הליך אכיפה קיצוני מאחר שהסנקציה בעקבותיו, קנס או מאסר, עשויה להיות קשה ופוגעת, ולכן מקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו.